דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה הם מעצבי אופנה בני חמישים פלוס שהקימו ב-1982 את בית האופנה היוקרתי שנקרא על שמם. השבוע הם נשלחו לכלא לשנה ושמונה חודשים על העלמת מס של כ- 1.3 מיליארד דולר. 

ב- 2007 הם הפיקו קמפיין פרסום שהיתה בו רמיזה לאלימות של קבוצת גברים נגד אישה, ויצרו גל של מחאה בגלל השימוש הבזוי בפרובוקציה עבריינית למשיכת תשומת לב.

ב- 2012 הם אסרו לצלם בקרבת חנות הדגל שלהם בהונג קונג ויצרו גל מחאה שנמשך כמה ימים והסתיים בהתנצלות (ידיעה בטלגראף).

אין חולק על העובדה שזוג המעצבים האיטלקים הללו מוכשרים הן בעיצוב והן בחשיבה עסקית, ואמפריית האופנה שבנו היא מושא להערכה. אך השאלה המסקרנת היא האם 'העבריינות' של השניים היא שהופכת אותם להיות מי שהם? האם אין ה'עבריינות' הזאת המקור של הכריזמה שלהם בעיני הצרכנים של 'מוצרי יוקרה' או לוקשורי בלשון העם?

בביקור האחרון בשדה התעופה בן גוריון חיפשתי לרכוש קפוצ'ון אפור פשוט עם ריצ'רץ'. הרמתי משהו שנראה לי סביר, והצצתי במחיר: 344 דולר. היה זה מותג העל D&G. עלות הייצור של המוצר הזה היא לא יותר מ- 5 דולר. רק על זה הם צריכים לשבת בכלא.