לאבא שלי היה פיאט 500. הוא שדרג את המנוע שלה בעצמו אחרי שייבא את המנוע החדש מקפריסין. במכונית הזאת נסענו מירושלים לתל אביב דרך הכביש שעובר בצומת הר-טוב. אבא היה מחנה את הרכב לזמן מה כדי שהוא יתקרר. רוב הנסיעות היו לחתונות באיזור רחוב המסגר, שם היינו יוצאים מהחתונה המשעממת ומסיירים בין בתי הדפוס הפעילים בלילה, ואוספים גלויות ופוסטרים. בתערוכה של רון ארד המפתיעה מצאתי אובייקט מדהים. דגם של פיאט 500 עשוי כולו עץ. בתהליך של ייצור המכונית היה צורך בבניית דגם זה כדי להעתיק ממנו את התבניות לכבישת הפחים. הדגם עשוי בדיוק מרהיב. אי אפשר להבין את היכולת הטכנית הידנית שאיפשרה את הביצוע של הדגם הזה. בעצלנות של רובוטיקה משוכללת ומכשירי CNC שיוצרים הכל מתוך קובץ תלת מימדי הדגם הזה הוא פלא הסטורי בשרשרת האבולוציה של האובייקט תוצר יד אנוש. אם יש אובייקט נחשק שהייתי רוצה לשוב ולהתבונן בו בכל יום ושעה הוא החפץ הזה. נטול יומרת תצוגה, שכוב היה במחסניה ההסטוריים של החברה (שעברה מבניינה המדהים בלב טורינו שם על הגג יש מסלול נסיעה). פיאט 500 היה פנינה עיצובית, אך גם רכב מעולה. אני זוכר במדוייק נסיעה בה בנוסף לשלושת האחים שלי והורי נכנסו לרכב גם דודה שולה ודוד אהרון. וכך על ברכיהם נסענו 7 נוסעים במיטב מחלצותינו, ללא מזגן לאולמי נפטון או קריסטל. תודה לרון ארד על ההחלטה לשים אובייקט כל כך שלם ומדוייק במרכז התערוכה שלו. ובנושא התערוכה… אשמח לשוחח באופליין.