במסגרת שבוע העיצוב בירושלים 2013 התקיים אירוע שנקרא FOODLAB שהופק ואורגן על ידי איילה מוזס, מעצבת בוגרת בצלאל. האירוע Re-Alive נעשה בשיתוף עם השף דודו ביטון ממסעדת לה רג׳נס במלון המלך דוד בירושלים. דודו הוא שף גאון שבנה את עצמו בעצמו על ידי עבודה במטבחים של המסעדות הטובות בעולם, ספג טכניקות אך גם השקפת עולם ודיסציפלינה קולינרית מקצועית. 

במרכז המטבח עומד גריל פחמים לוהט. על הגריל לא נח שום נתח בשר. הוא ממלא את החדר בריח נעים של עשן מדורה איכותי. יחד עם כל הריחות הבשומים שעולים מיתר עמדות העבודה במטבח נוצר למקום הזה בלנד ייחודי, שלא פגשתי בשום מטבח אחר. אני מתרגם את המטבח לסדנת עבודה. כלי עבודה וחומרי גלם הם דברים שקיימים בנגריה, במסגריה או בסדנת קירמיקה. מה שמבדיל את המטבח לבינם הוא סוג החומרים שעוברים דרכו ותו לא. דודו מכין לעצמו את מרבית החומרים. כך שרוב מרכיבי הבישול מגיעים אליו רק מחומרים טבעיים שהופכים במגע קסם למרכיבים חדשים, נחים בקופסאות פלסטיק מסומנות במרקר שחור על סרט הדבקה צהוב: שמן פורצ׳יני, אורז תפוח ומושחר, שום תוסס בצבע ברונזה, והרבה אובייקטים חנוטים בתוך כיסויי ואקום, שנחים בתוך מערכות חימום איטיות בסירקולציה מתמדת שנראים כמו נלקחו ממעבדת מחקר ביולוגיות. 

הפגישה הראשונה היתה מהוססת ולא ברורה, בבית קפה סמוך למלון. דודו נפתח ונגלה רק כשהוא בתוך הממלכה שלו. אני מעריך אנשים עם משמעת עצמית ודרייב, שאינם באים על חשבון פתיחות, יצירתיות ותעוזה. דודו מקשיב, ובונה על הרעיונות שאני מביא רעיונות משלו. אין משחקי אגו והחגיגה מתחילה. אחרי כמה גלגולים של רעיונות, הקונצפט הנבחר הוא Re-Alive.

תחיה מחדש. גלגול נשמות. ירושלים היא מקום של התחלות חדשות בקץ הימים. בכל תקופה היו אלה שראו את קץ הימים מגיח עם חיים חדשים מעבר לאופק הגאולה. הרעיון הבסיסי של Re-Alive הוא להמציא חיים חדשים לירקות השורש. התחלנו עם ארטישוק ירושלמי, כמחווה למען העיר. שמו שגוי מכל כוון. הוא אינו קשור בוטנית לארטישוק, והוא אינו ירושלמי אלא צפון אמריקאי. הפרח שלו דומה לפרח החמניה והם מאותה המשפחה. האיטלקים שהגיעו לאמריקה קראו לו ג׳ירסולה. וכך נדבק לו השם בכל השפות והניבים. העתקנו את הארטישוק הירושלמי באמצעות תבניות סיליקון. על התבניות היה אחראי עידן רייזברג, בוגר צעיר של המחלקה לעיצוב תעשייתי. דודו אפה ובישל את הארטישוקים הירושלמיים בתנור עד לריכוך מלא ואז ריסק אותם תוך כדי חימום בתוספת של מייצב שעשוי מאצות. העיסה החמה נמזגה לתוך התבנית, ולאחר ייצוב וקרור נשלף ממנה ארטישוק ירושלמי חדש אך מבושל. איפרנו אותו בצבעים טבעיים עשויים מאבץ, שום שחור, אבקת זהב ותבלינים. כך נעשה עבור כל אחד מהירקות השורש שהתעללנו בהם: שורש פטרוזיליה, סלק, גזר ותפוח אדמה ארוך ומפוחם. הכל אורגן ב׳ערוגת עפר׳. העפר הומצא על ידי דודו באמצעות פרורים חרוכים של בצק פריך מעורבב בשמן פטריות פורצ׳יני, ׳תולעים׳ מאורז תפוח ושרוף ועלי חרדל וסלק. על גבי צלחות פטרי מפלסטיק הונח מעט ׳עפר׳ ופרוסות שורשים.

את ההסבר לאורחים פתחנו בנגינת עוד של עידן מקטע נפלא שנקרא: ״לפגוש את העבר שלי״ שכתב המוסיקאי הארמני המחונן ארא טינקידגאן בזמן ביקורו בכפר הולדתו של אביו בארמניה. לאחר חמישה סבבים של כשלושים אנשים בחלל הקטן של בית הנסן שטעמו את ירקות השורש החדשים, ואכלו עפר, התמלאו האבנים בצלילים ובריחות החדשים להם, וכה שונים מאלה שהורגלו אליהם כשהם שרתו בית חולים למצורעים. מעפר באנו ולעפר נשוב.